• Idan and Meir

"בלוג מוצלח – אור וחום"

עודכן ב: 6 יול 2019

כבלוגר, מטרתך להשפיע או לעורר תגובה, ולא רק ליידע; לטעון בזכות השקפה מסוימת באורח משכנע, כדי להניע את קוראיך לחשוב או להרגיש אחרת, או בעוצמה רבה יותר, או מחדש, על סוגיות כלשהן. המביע את דעתו חייב לצאת מתוך מסגרת ערכית כלשהי המעצבת את חשיבתו. אינך יכול להביע את דעתך כהלכה בלי מכלול ערכים שיימצא ביסוד הדברים. בעל בלוג זקוק להשקפת עולם כדי לייצר אור וחום כאחד: להגביר את ההבנה של סוגיות נתונות, ולעורר תשוקה ומחויבות ערכית.


בבלוג משותף, אתגר זה של שילוב אור וחום קשה שבעתיים. הוא מצריך לשקף את התשוקה והמחויבות של כל אחד מן השותפים, תוך שמירה על הזיקה ההדדית ביניהם. מטפורה נאה לעניין זה היא בעיניי "האש", המייצגת עולם של ניגודים העשויים להתקיים כמקשה אחת ולהשלים זה את זה, כשם ששני השותפים בבלוג זה עשויים להשלים איש את רעהו.



האש-לוגוס, לפי היראקליטוס, היא ביטוי דואלי לדברים ולסדר המצוי בתוכם; היא העיקרון המסדיר ומנהיג את הכול; היא "תמורה לכל הדברים, וכל הדברים הם לה תמורה"; "מן האש הכול נתחבר ואליה הכול יתפרק". ה"עולם" הוא האש. האש, שבערתה היא תופעה סדירה, מגלמת את שלטון הסדר או המידה בחילופי האירועים הקוסמיים, את עוצמתו של הלוגוס. האש קובעת את מבנה הדברים, המשמר הן את הניגודים הן את אחדותם. האש מבטאת באופן מוחשי את התנועה, המתח וגם את ההרמוניה הכללית שבעולם: הלהבה משתנה כהשתנות הנהר הזורם ומתחדשת מדי רגע, אך בכל זאת נראית עומדת על עומדה. התפיסה של התהוות וכליה זו בצד זו, המקיימת את הקוסמוס במצבו המסודר והנצחי, התערבבה בדורות שלאחר היראקליטוס ברעיון ההתהוות והכליה בזה אחר זה, ובתהליכים מחזוריים, שהאש ממלאה בהם את התפקיד המרכזי של עצם היסוד: הקוסמוס יוצא ומתפתח מן האש, וסופו לחזור אל האש באחרית הימים, וחוזר חלילה. באש אצוּּר פוטנציאל "בונה" (קונסטרוקטיבי) וכן פוטנציאל "הורס" (דסטרוקטיבי). כשם שהאש משרתת אותנו בבישול מזוננו, בחימום גופינו ובהארת דרכנו בעלטה, היא עלולה לכלות עצמים אנאורגניים ויצורים אורגניים כאחד, ולהפכם לעפר ואפר. ואכן, במיתוסים הקדומים, האש נתפסת כישות חיה, ששוכנת בה רוח בעלת כוונות טובות וכוונות רעות כאחד.


האש מסמלת את ה"תשוקות" – במיוחד את אלה של ה"אהבה" או ה"חשק" ("באש החשק בוער" – יהודה אלחריזי) ושל ה"שנאה". בשפת השימוש בעברית, האש מציינת "רגשות עזים", "להט" ו"התלהבות" ומתגלמת בביטויים כגון "אש השנאה בערה בליבו והוא היה נחוש בדעתו לנקום ביריבו"; "הוא כולו אש להבה, אינו נח לרגע". בלשון מקראית: "באש עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים" (יחזקאל כ"ב, ל"א); "ובאש קנאתו תֵּאָכֵל כל-הארץ" (צפניה א', י"ח).


כך אנו מוצאים גם סמיכות בין "האש" לבין "האהבה", הבאה לידי ביטוי לדוגמה בדברי ביאליק: "כולי בוער באש האהבה" (מגילת ו). "האהבה", אם כן, מזוהה עם "האש" ו"החום" בניגוד ל"מים" ול"קור", ולפיכך: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים, ח ז). ראוי לציין כי הסמלים המסורתיים של ה"אהבה" מבטאים תמיד ניגודים המשלימים זה את זה. האהבה מבטלת את הדואליוּת, ומאחדת את הניגודים ב"מרכז" מיסטי אחד. יונג למשל כתב כי באהבה נמצאים הרחוק ביותר והקרוב ביותר, העצום והקטן לאין-סוף, הרם והנישא, הנמוך והשפל, ולא נוכל לדון בצידו האחד של הדבר מבלי לדון גם בצידו האחר [...]. האהבה 'נושאת הכול' ו'סובלת הכול' [...]. האהבה היא האור והחושך שאת קצהו איננו יכולים לראות".


במובן זה לפחות, שני השותפים לאתר זה – שבו מתלקחת אש – אוהבים איש את רעהו.


* הכתבה מבוססת על: קרל גוסטב יונג, זיכרונות, חלומות מחשבות (ערכה אריאלה יפה). תל אביב: הוצאת רמות, 1993; שמואל סמבורסקי, חוקות שמים וארץ: הקוסמוס של היוונים. ירושלים: מוסד ביאליק, 1954; שמואל סמבורסקי, הטבע ורוח האדם. ירושלים: מוסד ביאליק, 1993; תומס ל' פרידמן, תודה שאיחרת. רמת השבים: אריה ניר, 2019; יעקב שויקה, רב מילים: המילון השלם. תל אביב: מטח, משכל, סטימצקי, 1997; שמואל שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית: הפילוסופים הקדם-סוקראטיים. תל אביב: יחדיו, 1998 [1981];J. Chevalier and Alain Gheerbrant, A Dictionary of Symbols. London: Penguin, 1996;Carl-Martin Edsman, "Fire", in Mircea Eliade (Ed.), The Encyclopedia of Religion. New York: MacMillan, 1987, Vol. 5: 240-346;Johan Goudsblom, Fire and Civilization. London: Penguin Books, 1992.

11 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול